הפסיכולוגיה של זומבה

זומבה מוציא את הדיווה הפנימית שלי. ישבני מטיח, ירכיים גורמות, דיווה פנימית חוצפת פה.



גבירותיי, והג'נטלמן האחד בכיתתי שעושה זומבה כדי לאסוף נשים - מדוע לזומבה יש עוקבות נאמנות כל כך? ועוד יותר מביך, איך זומבה גורם לאנשים שנפגעו מעינויי ריקוד בתיכון לנער ברצון את ירכיהם מכוסות סטרץ בחדר מואר ומסנוור עם חלון ענק?

קרא לזה זומבאיזם: דת הכושר שמוחקת לכאורה את הפחד של רחבת הריקודים, חובקת את כל הצורות והגדלים ומעודדת יללות פראיות, מחיאות כפיים ותצוגות לטיניות ציבוריות.



זה זומביזם בעבודה.

איכשהו, הזומביזם גורם לי להרגיש כמו גנגסטה חטופה במהלך שירי הראפ, דיווה לטינית חריפה במהלך המנגינות הספרדיות ומתחזה לכריסטינה אגילרה במהלך בלדות החימום המושרות.

לא הערכתי באמת את מידת ההמרה שלי לזומבאיזם עד ששמעתי (במבוכה) שיר מהכיתה בבר ומבלי שהבנתי, התחלתי את צעדי הזומבה הקלאסיים.



ברור שהבהלתי את האיש שלצידי כששאל אם אני בסדר ואז עם האישור שלמעשה אני בסדר, הוא העז, וואו, אני מניח שאתה באמת אוהב את השיר הזה.

מנסה לכסות את התמותה שלי מכיוון שזומבה זז בבר, אמרתי, כן אדוני להיפסטר המעצבן-לא-כל-כך-טוב-נראה-טיפש, אני באמת אוהב את השיר הזה.

בהתחלה קיללתי את אלוהי הזומבה - למה, אוי למה הם השתלטו על המוח שלי וגרמו לי לעשות את השימי קדימה, שימי אחורה, צעד צעד בצד צעד בצעדים? אבל אז הבנתי שזה הקסם של הזומביזם. זה אמור להפוך לטבע שני. זה אמור להרגיש כמו מסיבה ולגרום לך לשכוח שאתה רוקד ליד מישהו שגיל סבתא שלך ב -10 בבוקר ביום חול והחנייה שלך כמעט למעלה.



הפסיכולוגיה של זומבה היא קוקטייל נמרץ של הוכחה חברתית, אנדורפינים המושרה על ידי התעמלות ועיוורון המושרה על ידי עצמו. תן לי לפרט.

זומבה היא מנה עצומה של הוכחה חברתית - כל השאר 'מפילים את זה כאילו חם' והם לא נראים נבוכים, אז למה כדאי לכם?

המהלכים בהשראת הסלסה בקצב גבוה ודשדוש הגפנים גורמים לדם לשאוב, זיעה נשפכת ואנורופינים מרגישים טוב.

לבסוף, המזנון של אנשים שמופיעים בכיתה מאתגר את תחושת הנורמליות שלנו, אז אנחנו פשוט מעמידים פנים שזה נורמלי. אין הרבה סיטואציות בהן נשים מקהילת הפנסיה, אנשי מקצוע בני 20 ומשהו, נשים בהריון וסטודנטים במכללות מתקבצות כדי להזיע.



בואו נהיה כנים: זומבה היא פרימיום לצפייה באנשים. למעשה, אני יכול לומר לך שישה ארכיטיפים של זומבה שנמצאים בכל כיתת זומבה ברחבי הארץ:

  • תמצאי זומבר : זהו הרקדנית המקצועית הנודניקית והנחשבת שמופיעה בכיתה סופר מוקדם, לבושה לקליפ ומנסה לעשות את המורה עם כל המהלכים שלה. תירגע, גברת, כולם יודעים שאתה טוב מאיתנו. אבל אלוהים, זה זומבה לא הסרטון הבא של ג'סטין ביבר.
  • זה זומבאר : זו הילדה שמגיעה לשיעור רק לאימון בהתאמת סטרץ ', משקולות זרוע, משקולות בקרסול ודואגת שכולם סביבה יידעו שהיא זקוקה להרבה מקום בעיטות שלה. היא גם מרגיזה בעצבנות במקום בין השירים כדי 'לשמור על הדופק שלה'. באמת, האם אתה מתכוון לשרוף כל כך הרבה קלוריות נוספות בכך?
  • זה-אפריקני-ריקוד זומבר : הגברת הזו מגיעה לכיתה ברגליים יחפות, טוגה משונה ורוקדת על התוף שלה. פשוטו כמשמעו, היא לפעמים מביאה תוף משלה. אתה שונא להיות לידה כי היא רק עוקבת אחר 'המהות' של צעדי הזומבה תוך 'הפנמה' של צליל המוסיקה. זה ממש מטריד את דעתך.
  • מה היה צעד זה זומבר : זהו המתחיל שאינו רקדן שמגיע לכיתה ונמצא מאחור לצמיתות. היא מנסה כמיטב יכולתה, תברך את לבה, אך לא משנה כמה תנסה לענות לתחינותיה, היא בהכרח בוחרת בכיוון הלא נכון לשמימי ומוחאת פעימה מאחורי כולם. אתה גורם לעצמך להרגיש טוב יותר בכך שאתה אומר לעצמך שמעולם לא היית גרוע כמוה.
  • איש הזומבה : אתה יודע, הבחור ההוא. הוא עומד מאחור ומסתכל על התחת של כולם? מעניין אם אשתו יודעת.
  • הזומבה אתה : כמובן, אינך אחד מהארכיטיפים המגוחכים האלה. אתה רקדן טוב למדי, מנומס עם שטח רצפה ותמיד תביא מגבת משלך. קריצה, קריצה, אני לא אגיד לאף אחד שכל ארכיטיפ חושב שהוא זה.

אז, חברי לזומבראים, אני מקווה שלעולם לא תמצא את עצמך עושה מהלכים בבר, וגם לא ליד מה שהיה זומבאאר במהלך השיעור. אבל אם כן, קלל את אלי הזומבה, רקד קצת יותר חזק והעמיד פנים שזה לא קורה.